הרהורים דואבים בשחר שלפני הצפירה     שנה בשנה, שנים על שנים, מאז היותי ילדה, בכל יום שואה, עם הישמע הצפירה, בעומדי דום דקת דומייה, כולי עסוקה בדבר אחד – במאמץ נפשי עצום להינתק מהווה חיי, להינתק ולהתייחד עם מה שאין לי שום יכולת להתייחד ולהתאחד איתו באמת – עם מוראות השואה, זוועה ששום … המשך לקרוא דקת דומייה